אנרגיה גרעינית




 בשבוע שעבר האיראנים הגיבו לטיוטא הסופית להסכם הגרעין המתחדש, וככל שחולף הזמן התחושות בישראל שהאמריקאים והאירופאים דוהרים אל עבר הסכם גרוע בהרבה מקודמו, תוך כדי הולכת ישראל שולל, הולכות ומתחזקות אולם האם ממשלת ישראל, בחוסר תבונתה המשווע, דחפה את המערב לזרועותיהם הפרוסות של האיראנים, במו ידיה? 

על מנת להבין את הסוגייה האיראנית וחלקה של ישראל צריך לעשות "זום אאוט" ולהבין מספר תהליכים גיאו-פוליטיים שמתרחשים במקביל. מוקד הסיפור הוא רוסיה והפלישה הרוסית לאוקראינה בפברואר 2022. אין זה סוד שרוסיה היא ספקית האנרגיה הגדולה ביותר באירופה. רק כדי לסבר את האוזן: נכון לשנת 2021 רוסיה מספקת 92% מהגז ללטביה, 86% לאוסטריה, 79% לבולגריה, 75% לפינלנד, 68% לסלובקיה, 64% ליוון, 61% להונגריה, 60% לסלובניה, 55% לצ'כיה, 50% לפולין ו 49% לגרמניה.

פוטין מבין היטב שהתלות של אירופה באנרגיה הרוסית מאפשרת לו כמעט חופש פעולה מוחלט מבחינה צבאית ומדינית, ומנגד האירופאים מבינים שהם חייבים למצוא אלטרנטיבה לגז הרוסי על מנת להשתחרר מכבליו, של מי שהם רואים כאיום ממשי על אירופה. כבר ב 2019 ארצות הברית הצטרפה ליוזמה של ישראל, יוון וקפריסין, להנחת צינור גז ממאגרי הגז הטבעי בחופי ישראל אל אירופה, בטענה שאירופה חייבת ליצור גיוון ולהפחית את התלות ברוסיה. גם האיחוד האירופי ראה בזה צעד מבורך ובין 2015-2018 תרם עשרות מליוני יורו לטובת הפרוייקט. ביונואר 2020 ראשי ממשלות ישראל, יוון וקפריסין חתמו על הסכם צינור גז והעתיד אכן נראה ורוד ומבטיח אולם שנתיים מאוחר יותר פלשה רוסיה לאוקראינה וטרפה את הקלפים.

הפלישה הרוסית, שנתפשת על ידי פוטין כמלחמת מנע נגד נאט"ו, העמידה את האירופאים במצב כמעט בלתי אפשרי, מצד אחד התלות בגז הרוסי ומצד שני הרצון לנקוט בצעדים אפקטיבים כנגד רוסיה. במשחק הורדות הידיים הזה בין פוטין לאירופה, כשמצד אחד האירופאים מגבשים סנקציות כלכליות נגד רוסיה ומצד שני פוטין סוגר את ה"שיבר" של צינורות הגז, הוביל את אירופה לאחד ממשברי האנרגיה הקשים ביותר בתולדותיה והצורך בחלופה לגז הרוסי הפכה לעניין קיומי של ממש.

במרץ השנה, פחות מחודש מפרוץ הקרבות באוקראינה, הגיע לארץ, לביקור בזק, קנצלר גרמניה, אולף שולץ. יש להניח בסבירות גבוהה שמטרת הביקור הייתה הגז הישראלי. הסיבה העיקרית לסברה זו היא שעוד באותו סוף שבוע, כיום או יומיים מסיום ביקורו של שולץ בארץ, זומן ראש ממשלת ישראל, דאז, נפתלי בנט, לביקור בהול במוסקבה, בערב שבת. גם מאמצי תיווך בין שני צדדים ניצים, מטרה נעלה לכשעצמה, לא מסבירים את הבהילות של נשיא מעצמת על לזמן אליו בסוף שבוע ראש מדינה קטנה, צעיר חדש וללא מוניטין בינלאומי משמעותי, ובודאי שזה לא מניח את הדעת לנסיעה של ראש ממשלה דתי וחובש כיפה במהלך השבת. מה היה כל כך חשוב ודחוף לפוטין שלא סבל דיחוי, ולו של יום אחד? התשובה היא ברורה - פגיעה בעוצמה הרוסית על אירופה, קרי פגיעה בתלות האירופאית בגז הרוסי, דבר שיאפשר לאירופאים להגביר את מעורבותן במלחמה באוקראינה, אולי אפילו מבחינה צבאית. על מנת לאשר תזה זו טרח בנט להמשיך, מיד בתום הפגישה עם פוטין, לפגישה עם שולץ בברלין.

אז איפה איראן נכנסת לתמונה ואיך לישראל יש בכך חלק?

בחזרה לצינור הגז בין ישראל, יוון וקפריסין ולעתיד הורוד והמבטיח שהשאיר אחריו נתניהו. על פי ההסכם שהתגבש, בזמנו, ישראל הייתה אמורה לספק גז באופן ישיר לאירופה, דרך יוון, קפריסין ואיטליה, החברות באיחוד האירופי, ובכך להוות תחליף לתלות של האירופאים ברוסים. מיותר לציין שהפרוייקט היה מזרים מליארדים רבים לקופת המדינה והופך את ישראל למעצמה אנרגתית עולמית.

אז להלן החדשות: הפרוייקט בוטל בינואר האחרון. ממשלת ישראל, אותה ממשלה ששרת האנרגיה שלה, קארין אלהרר, הצהירה בתחילת כהונתה שיופסקו קידוחים וחיפוש של אסדות גז נוספים, בלחץ אמריקאי מחשש להרגיז את פוטין וארדואן, ביטלה את פרוייקט צינור הגז מישראל ליוון וקפריסין. 

מה שמדהים הוא שהגז הישראלי אכן יגיע לאירופה בסוף אבל דרך מתווכים, שיגזרו קופון על עמלות ויגבירו את העוצמה שלהם אל מול אירופה על חשבון ישראל.

אחד המתווכים זה א-סיסי ומצרים, שביוני האחרון חתמו על הסכם עם האיחוד האירופי וישראל על הספקת גז, קרי ישראל תספק גז למצרים ומצרים תספק גז לאיחוד האירופי. בהודעה שהופיעה באתר הנציבות של האיחוד האירופי ישראל כלל לא הוזכרה כחלק מהעסקה אלא רק כהערת אגב, כלומר מבחינת האירופאים ההתנהלות היא מול מצרים. המתווך השני הוא אותו ארדואן בדיוק, שאת חמתו ניסו האמריקאים לא לעורר עם צינור הגז ליוון וקפריסין. בשבוע שעבר ישראל וטורקיה הסכימו על השבת הנורמאליזציה בין המדינות אולם מי שמכיר את ארדואן יודע שאצלו אין מתנות בחינם. בימים האחרונים החל ארדואן להתבטא בצורה שמרמזת על התופינים שקיבל מישראל באומרו כי טורקיה צפויה להיות ספק הגז המשמעותי ביותר לאירופה. ידיעות על כוונה להקים צינור גז בין ישראל לטורקיה צפו בחודשים האחרונים ועל פניו נראה שישראל בחרה להעביר את הנכס האסטרטגי הכלכלי החשוב ביותר שלה לידי קרטל של משטרים לא דמוקרטים, לא יציבים וספק ידידותיים.

האירופאים מבינים זאת היטב והדבר האחרון שהם מעוניינים בו זה להעביר את התלות שלהם בגז מדיקטטור אחד, שיושב להם על הגבול מצפון-מזרח, לדיקטטור אחר, שיושב להם על הגבול מדרום-מזרח. האירופאים לא רוצים לחזק את ארדואן והאופציה הנוחה ביותר שנותרה להם על השולחן היא האופציה האיראנית. אז נכון איראן רחוקה מלהיות דמוקרטיה אבל עם האיראנים האירופאים יכולים לעשות עסקים. בעיניים אירופאיות איראן רחוקה גיאוגרפית ובלאו הכי מעולם לא איימה באופן ישיר על אירופה ולכן לכשהאופציה הישראלית ירדה מהפרק ובהינתן מצוקה אמיתית באירופה למצוא תחליף לגז הרוסי, עוד לפני החורף, המוטיבציה של האירופאים לסגור עסקה עם איראן, שתסיר את הסנקציות ותפתח מחדש את המסחר איתה, היא מוטיבציית שיא.

הדבר כמובן יהיה אסון כפול ומכופל עבור ישראל. מצד אחד פספוס הזדמנות להזרים מיליארדים לקופת המדינה ולהגדיל את העצמה הישראלית אל מול המערב, מצד שני חיזוק דמויות שנויות במחלוקת כמו ארדואן ומצד שלישי דחיפה של האירופאים לזרועותיהם הפרוסות של האיראנים, בדרך להסכם גרעין רע מאוד, שעלול לאפשר לאיראן להשיג נשק גרעיני תוך שנים ספורות ולהעמיק את התמיכה שלה בארגוני הטרור במזרח התיכון, לרבות אלו הגובלים בישראל ודוגלים בהשמדתה.


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

אגדה אורבנית

סערה בצלחת גולאש

מיקור חוץ