לפיד הוא האדם המסוכן בתולדות המדינה

 

למען הגילוי הנאות - את הכותרת למאמר זה לא אני הגיתי כי אם כתב 'הארץ', אורי משגב, במאמר שפרסם ב 26 למאי עם שינוי קל: במקום "לפיד" המקור מפנה את האשמה החמורה הנל, שיש בה לכדי הסתה של ממש, כלפיי ראש הממשלה לשעבר ויושב ראש האופוזיציה, בנימין נתניהו.

אתחיל בהבהרה: לא. אינני סבור שיאיר לפיד הוא האדם המסוכן בתולדות המדינה, יחד עם זאת אין אדם שגרם נזק למערכת הפוליטית הישראלית, לחברה הישראלית ותרם להרחבת הקרע והקיטוב בחברה הישראלית יותר מיאיר לפיד. לאורך עשור במערכת הפוליטית "הצליח" יאיר לפיד לבנות מנגנן תעמולה והסתה שמתאים למשטרים טוטאליטרים ובגיבוי ארטילרי מהתקשורת וסיוע עורפי מהמערכת המשפטית בנה לפיד צבא של מעריצים שטופי מוח, שמפיצים שנאה ופלגנות כנגד כל מי שמעז לחשוב ולהתבטא אחרת.

"מה שאנחנו צריכים לעשות גם היום. לחזור לרעיון של אחדות ישראלית. לא לתת לכוחות האופל לפרק אותנו מבפנים. להזכיר לעצמנו שאנחנו אוהבים אחד את השני, אוהבים את המדינה שלנו, ורק ביחד ננצח."

במילים האלה פתח יאיר לפיד את קמפיין הבחירות לסבב החמישי ובכך סימן על הבאות - בני האור מול בני החושך, הכוחות הדמוקרטים, הנאורים והערכיים מול כוחות האופל. זו הרטוריקה שמוביל לפיד כבר עשור וזו צפויה גם להיות ליבת הקמפיין שלו ושל עדת מעריציו: דמוניזציה מוחלטת למחצית מאזרחי ישראל עטופה במכבסת מילים נבובות וריקות מתוכן על אחדות ואהבה אך אל לנו לשכוח שמאחורי המילים היפות עומד אחד הגורמים המרכזיים לשיח הרדוד והשטחי בשנים האחרונות, שאת הנזק שהוא גרם לחברה הישראלית ספק אם יהיה אפשר לתקן.

ב 29 לאפריל 2012 הקים לפיד את מפלגת "יש עתיד" כמפלגת "מרכז" שתפעל למען מעמד הביניים אולם לפיד, שנישא על גלי המחאה החברתית של קיץ 2011, לא הגיע עם שום תכנית עבודה או אידיאולוגיה סדורה וכל הססמאות והנאומים מלאי הפאתוס הגיעו במטרה לכסות על עובדה אחת פשוטה: יאיר לפיד נכנס לפוליטיקה כי יאיר לפיד בטוח שיאיר לפיד ורק יאיר לפיד יכול וצריך להיות ראש ממשלה.

עד כניסתו לפוליטיקה השיח הציבורי במדינת ישראל היה שיח אידיאולוגי-ערכי שעסק במהות. לעיתים היה זה שיח קשה ונוקב אבל הויכוח היה ויכוח ענייני בין שני מחנות פוליטים עם תפיסות עולם, סט ערכים ובעיקר אלטרנטיבה רעיונית, אם זה שיח ביטחוני או מדיני בשנות ה 90 סביב הסכמי אוסלו ופיגועי הטרור, אם זה בתקופת האינתיפאדה או בהתנתקות ואם סביב מחאת הדיור עם שיח כלכלי-חברתי הויכוח היה ויכוח ענייני ולכן בהיעדר אידיאולוגיה ואלטרנטיבה רעיונית, כשעצם קיומו בפוליטיקה נעוץ בקידום הפרסונאלי שלו, יאיר לפיד, בעודו מבסס את מעמדו כששחקן פוליטי משמעותי, גורר אט אט את השיח מהמקום הערכי והמהותי לרפש הפרסונאלי השטחי. ה"מה" כבר לא משנה אלא ה"מי".

שיאו של התהליך התרחש בבחירות 2015 כאשר הפרדיגמה הייתה שנתניהו הוא הבעיה, שמונעת את חזרתו של השמאל לשלטון, ולכן זה "או אנחנו או הוא". מי זה "אחנחנו"? מה "אנחנו" יעשו ביום שיתפסו את השלטון בביטחון, בכלכלה, ברווחה, בחינוך, בסוגייה הפלשטינית? כל זה לא רלוונטי כבר בשיח הביבים שבו מועמדת ברוטציה לראשות ממשלה יושבת בפריים-טיים ומצהירה ש"אנחנו נוריד ביחד את הזבל (קרי: נתניהו)" וש"עדיף ראש ממשלה בפוטנציה מראש ממשלה באימפוטנציה".

עם הכישלון בבחירות 2015 ומתוך הקונספציה שבשיח האישי הרדוד שנוצר הרי היה זה לגיטימי לעבור לשלב האכיפה הבררנית. את תביעת אצבעו של לפיד בתפירת התיקים נגד בנימין נתניהו ניתן לראות בבירור לא רק מעדותו של לפיד במשטרה נגד בנימין נתניהו בתיק 1000. הקשר בין מפלגתו של לפיד לבכירים במשטרה הוא קשר גלוי וידוע, שמעלה תהיות רבות בנוגע למניעים של המשטרה לפתוח בחקירה נגד יריבו הפוליטי הגדול ביותר של מושא הערצתם ודי מלהזכיר את ניצב יואב סגלוביץ', שהקים את יחידה 433, אותה יחידה שלימים תנהל את החקירות נגד נתניהו, ושהוא עצמו התפקד ליש עתיד ב 2016 ומכהן עד היום כחבר כנסת מטעמה.

לדאבון ליבם של מחרחרי הריב ומדרדרי השיח על אף מאמציהם להטיח עוד ועוד רפש על נתניהו האדם ואף על בני משפחתו, ולצייר אותם כהתגלמות הרוע ומקור כל בעיות ותחלואות העולם, התמיכה בנתניהו רק גדלה, או אז הבינו סוכני הכאוס שנתניהו הוא לא הבעיה, או לא הבעיה היחידה, אלא התומכים שלו הם הם בעיה לא פחות קטנה. אותם תומכים שמסרבים לבלוע את הפירות הרעילים שלפיד ובאי כוחו בתקשורת ניסו להאביס אותם במשך שנים. בשלב הזה התחיל ביתר שאת אחד מהקמפיינים הכי מסיתים, הכי גזענים, הכי מפלגים וכן - הכי מסוכנים בתולדות המדינה כנגד ציבור של מעל למליון אזרחים.

עבור לפיד וצאן מרעיתו תומכי נתניהו והליכוד נעים בין "ביביסטים", "בבונים" או "כרותי אונה" לבין "פאשיסטים", "גזענים" ו"חשוכים". קמפיין ארסי שבא לבצע דה-לגיטימציה לבוחרי הליכוד ונתניהו כבעלי דעה וזכות הצבעה, קודם כל, ולשמוט את הבסיס הרציונאלי לתמיכה שלהם בנתניהו והליכוד, ומצד שני דמוניזציה שתטיל דופי ביסוד הערכי והמוסרי שלהם כבני אדם. את כל זה מלווים במחנה הנאו-קומוניסטי בקמפיין גבלסי שרואה בכל מחנה הימין "מפעל הסתה", "מכונת רעל", "תתי אדם" והחידוש מהשבוע - "כוחות אופל". בעולם הפוליטי השטחי שיצר לפיד אין שום מקום לביקורת, עניינית ככל שתהיה, והפוקוס צריך להיות על משמיע הביקורת ולא על תוכנה. ביקורת, לגיטימית ככל שתהיה, באם הופנתה מ"בני החושך" כלפיי "בני האור" היא באופן אוטומאטי תתקבל כ"הסתה" ו"פלגנות". ל"מחנה הדמוקרטי, הנאור והמוסרי" ישנה חסינות מביקורת וטעויות. התקשורת המגוייסת לוקחת חלק אקטיבי בתעמולה בעודה מאתרגת את אלו שהיא חפצה בעיקרם.

הבשורה הטובה היא שאחרי שנה בשלטון זה ככל הנראה הולך להסתיים בקרוב, הליכוד ונתניהו יחזרו לשלטון ובשאיפה שיעלה בידם לתקן ולאחות את הקרעים והנזקים שהשאיר אחריו לפיד ומחנה השנאה וההסתה.

הבשורה הרעה היא שאנחנו עומדים לקראת קמפיין הבחירות הנמוך, האלים ומכוער שמדינת ישראל אי פעם ידעה, בהובלת לפיד ומחנה השנאה וההסתה.

אם נדע לעבור את זה כחברה ייתכן ונתצליח לתקן. אם לא ספק אם מדינת ישראל תוכל להמשיך להתקיים בתצורה הנוכחית של שני מחנות כל כך מרוחקים זה מזה.