זאו"ם אין
מאז הוקמה מדינת ישראל לא היה מושב אחד של האסיפה הכללית של האו"ם שבו הסוגייה הישראלית לא עלתה לסדר היום. סך הכל, מ 1948 ועד היום 1103 פעמים עלה הנושא לדיון והתקבלו החלטות, כאשר עד תחילת שנות ה 70 הנושא העיקרי שנדון היה סוגיית "הפליטים הפלשטינים". בדצמבר 1970 חלה תפנית ברטוריקה וביחס של האו"ם לסוגייה הפלשטינית, כאשר המונח "השטחים הכבושים" החל לתפוס נפח יותר ויותר גדול, כמו גם כמות ההחלטות בנושא הפלשטיני, שיותר מהכפילו את עצמם.
ב 14 לאוקטובר 1974, שנתיים בדיוק מאז רצח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן, התקבלה החלטה באו"ם להזמין לראשונה את נציגי אש"פ, אותו ארגון טרור שביצע את הרצח ואכן, ב 22 לנובמבר 1974 הגיעו נציגי אש"פ לעצרת הכללית של האו"ם והתקבלו כמשקיפים, תחת ההגדרה של "ישות שאינה מדינה". ב 14 לדצמבר 1977 חלה תפנית נוספת כאשר לראשונה החלו השוואות באו"ם בין מדינת ישראל למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה, בהחלטה 32/105. האו"ם ידוע כגוף אנטי-ישראלי, שכן עם רוב אוטומאטי של מדינות מוסלמיות ומדינות עולם שלישי לישראל מעולם לא היה באמת סיכוי לנצח בהצבעה בעצרת הכללית של האו"ם ומנגד יכלו הפלשטינים להעביר כל החלטה, שרק חפצו בה. על כן אין זה מפתיע ואל לנו להתרגש גם מההחלטה האחרונה, שהתקבלה באו"ם בשבוע האחרון אולם אם נפרק את ההצבעה ונבחן את המדינות באופן פרטני, נוכל לגלות דברים מעניינים מאוד בנוגע לתהליכים ומגמות, שמתרחשים באותן מדינות.
מצד אחד יש את המדינות, שהתייצבו לצד ישראל והתנגדו להחלטה. התמיכה האמריקאית בישראל היא כבר סוג של טאבו, שעל אף משטרים, שהתחלפו במרוצת השנים, בשתי המדינות, זולת אפיזודה קצרה בתקופת ברק אובמה נשארה איתנה והברית בין המדינות באה לידי ביטוי גם בדפוס ההצבעה של ארצות הברית באו"ם אולם ברית קצת פחות מובנת מאליה, שנרקמה בשנים האחרונות, היא בין ישראל להונגריה של ויקטור אורבן. הונגריה היא אחת מ 7 המדינות החברות באיחוד האירופי, שהתנגדו להצעה הפלשטינית, ובאופן סיסטמטי ניצבת לצד ישראל במוסדות בינלאומיים, כולל באיחוד האירופי, שם יש לה זכות וטו במועצה של האיחוד האירופי. בשנת 2016 פרסמתי מאמר בו הגדרתי את הונגריה כשער של ישראל לאירופה. כך כתבתי ב 2016:
"בשיא משבר ההגירה, לפני כשנה, ניגלע פער ערכי מהותי באיחוד האירופי,
אולי המשבר החמור ביותר מאז היווסדו, בין המדינות החזקות והמדושנות, שדרשו
"לפתוח את השערים" עבור מאות אלפיי המהגרים המוסלמים ולאפשר להם להיכנס
לגבולות האיחוד ללא ביקורת או בידוק, לבין מדינות הספר, החלשות כלכלית בין כה וכה,
שהן הן אלו שנאלצו להתמודד עם המשבר הלכה למעשה.בראש אותן מדינות עמדה, תחילה כמעט לבדה, הונגריה של ויקטור אורבן, אל
מול המעצמות, בהובלת גרמניה וצרפת, כשויכוח נקודתי על המשבר הנכחי הפך מהר מאוד
לויכוח מהותי על אופיה של אירופה והסכנה מפני הטרור המוסלמי, כשמול הנאיביות של
המעצמות, ועל אף לחצים כבדים, שמר אורבן על גישה ריאליסטית ועל עמידה איתנה על
ערכיו ודרכו, מה שהפך אותו למנהיג הבולט ביותר במאבק על צביונה וגבולותיה של
אירופה, וככל שהזמן חלף כוחו גדל ויותר ויותר מדינות באירופה הביעו תמיכה בעמידתו
ודרכו.
"אנחנו לא צריכים לייבא להונגריה פשע, טרור, הומופוביה
ואנטישמיות ששורפת בתי כנסת" אמר ראש הממשלה, ויקטור אורבן, באותם ימים, ובנה
גדר סביב הונגריה.
שנה לאחר מכן לאף אחד באירופה כבר אין ספק שהוא צדק, בדיוק כמו שצדק
בנימין נתניהו, כשעשה בדיוק את אותם צעדים, מספר שנים קודם לכן, ובנה גדר על גבול
ישראל-מצרים, מה שעצר כמעט לחלוטין את גל ההגירה לישראל מאפריקה.
אבל זה לא הדבר המשותף היחידי בין ממשלת ישראל לממשלת הונגריה. גם
מבחינה פוליטית וגם מבחינה אידיאולוגית לליכוד ולמפלגות השלטון, פידס והנוצרים
דמוקרטים, יש המון במשותף.
אנחנו, בליכוד, חונכנו על חזון "שתיי גדות לירדן" של זאב
ז'בוטינסקי מתוך אמונה שלמה שזו היא ארצנו, אולם כרציונאלים אנחנו מבינים שהמציאות
שונה בתכלית.
גם בימין-מרכז ההונגרי ישנו "חלום רטוב" אחד על שניי שליש
מאדמותיה ההיסטוריות של המדינה, שנלקחו מהם לאחר מלחמת העולם הראשונה, אבל כמונו
גם הם מבינים שישנו פער בין הרצוי למצוי, ועם זה צריך לחיות ולתמרן.
גם לליכוד וגם לימין-מרכז בהונגריה יש מנהיג חזק ודומיננטי, שנבחר פעם
אחר פעם בבחירות, ו"זוכה" להשמצות והתקפות מכל עבר..."
הדמיון הרב בין האתגרים מולם ניצבת הונגריה לאלו של ישראל ודרך ההתמודדות הזהה, והעובדה שבעשור שחלף כיהנו ממשלות בעלות תפישת עולם ימנית-שמרנית יצרו שותפות גורל של ממש בין שתי המדינות. לא זו אף זו בין שני המנהיגים, ויקטור אורבן מצד אחד ובנימין נתניהו מהצד השני, נוצרה חברות של ממש, שנדיר לראות בזירה הבינלאומית. הקשר המיוחד בין אורבן לנתניהו הוליד ברית חזקה, שאפילו שנה וחצי עם ממשלת התלאים של בנט ולפיד לא הצליחה לקלקל וכיום הונגריה היא ללא ספק בעלת הברית החשובה ביותר של ישראל באירופה. כפי שצפיתי אז הונגריה בהחלט פתחה את השער לישראל עבור כינון מערכת בריתות אסטרטגית עם ציר מדינות ''וישגרד", הכולל, בנוסף להונגריה, את צ'כיה, סלובקיה ופולין. בהצבעה האחרונה סלובקיה נמנעה ואילו צ'כיה התנגדה גם היא להצעה הפלשטינית.
מדינה נוספת שהתנגדה להצעה היא איטליה, שרק לפני קצת יותר מחודש נבחרה לראשות הממשלה ג'ורג'יה מלוני, ממפלגת "פרטלי ד'איטליה". המשותף בין מלוני לאורבן זה ההשמצות להם זכו, ועדיין זוכים, השניים, כשבין השאר הם מואשמים באנטישמיות. העמידה שלהם לצד ישראל במוסדות בינלאומיים מושכת את השטיח מתחת לרגליהם של הטוענים לכך. מלוני, שמ 2019 מכהנת כנשיאת איחוד השמרנים והרפורמיסטים באיחוד האירופי, מפלגה שהליכוד חברה איזורית בה מ 2016, מעולם לא הסתירה את תמיכתה בישראל והיא אוחזת בעמדה נחרצת (ומאוד לא שגרתית באיחוד האירופי) ששנאת ישראל והציונות הם ביטויים לאנטישמיות. שותפיה הקואליציונים של מלוני הם סלביו ברלוסקוני, ממפלגת 'פורצה איטליה', ומתאו סלביני ממפלגה 'לגה נורד'. ברלוסקוני כבר הוכיח בעבר את אהדתו לישראל, עת כיהן בעצמו כראש ממשלה בעשור הראשון ותחילת העשור השני למילניום, וזכור ביקור שלו בארץ אחרי מלחמת לבנון השניה, כאות הדהות ותמיכה בישראל, ואילו אהדתו ותמיכתו של סאלביני בישראל אף עולה על זו של שני שותפיו לממשלה האיטלקית החדשה. בנוסף להכל מי שמונה לשר החוץ בממשלתה של מלוני הוא נשיא הפרלמנט האירופי, לשעבר, אנטוניו טג'אני, גם הוא תומך נלהב של ישראל, ואף יצא לי לפגוש אותו באופן אישי לפני מספר שנים, במשלחת של איגוד הקהילות היהודיות באירופה, לאושוויץ.
המדינה הבאה עליה אני רוצה לדבר היא שבדיה. שבדיה, שהייתה ידועה במשך שנים כסמן השמאלי של האיחוד האירופי והקול התקיף ביותר נגד מדינת ישראל ובעד הפלשטינים, עברה טרנספורמציה מוחלטת בחודשים האחרונים, כאשר הושבעה שם ממשלת ימין בראשות ה'מודרטנה' מהימין-מרכז המתון ובתמיכה חיצונית של מפלגת 'השבדים הדמוקרטים'. גם עליהם כתבתי כאן בעבר ורק אזכיר ואומר ש'המודרטנה' היא מפלגה שבבסיסה תומכת מאוד בישראל ואילו ה'שבדים הדמוקרטים' תומכים לא פחות, כאשר בשורותיהם מכהנים כחברי פרלמנט מספר נציגים בעלי שורשים יהודים, כולל אנג'ליקה בנגסטון, שסבה היה ניצול שואה ואת סיפורה שיתפתי כאן, לפני מספר חודשים. אז שבדיה החדשה, בהנהגת הימין, שינתה כיוון ביחס לישראל ובהצבעה האחרונה נמנעה. אל לנו להקל ראש בהמנעות זו מצד מדינה שבאופן מסורתי תמכה, ואף קידמה, יזמות אנטי-ישראליות ופרו-פלשטיניות רבות, והייתה הראשונה באירופה להכיר במדינה פלשטינית בגבולות 67. שבדיה עוברת תהליך חשוב וחיובי מאוד, מבחינת ישראל, וחשוב שנבין את התהליך הזה ונדע לנצל אותו על מנת ליצור ברית עם המדינה החשובה ביותר בגוש הסקנדינבי.
ומכאן למדינות שעוברות תהליך קצת פחות חיובי מבחינתנו. הראשונה היא פולין, שהמשבר שיצר יאיר לפיד עדיין נותן את אותותיו. פולין, שכאמור היא חלק מברית וישגרד, הצביעה השבוע בעד ההחלטה הפלשטינית ונגד מדינת ישראל. היחסים העכורים בין המדינות, בשנה וחצי האחרונות, הובילו לא רק לביטול משלחות הנוער לפולין אלא גם לשינוי דפוס ההצבעה של פולין במוסדות בינלאומיים, ביחס לישראל. פולין היא בעלת ברית חשובה של ישראל ועל הממשלה הבאה תוטל משימה בהחלט מאתגרת לשקם את היחסים איתה ולהשיב אותם למסלולם, על מנת להעמיק, להרחיב ולחזק את גוש המדינות באיחוד האירופי, שתומכות בישראל. הקרב באו"ם הוא אמנם אבוד מראש ועוד קול לכאן או לכאן לא ישנה שום דבר אבל התפקיד המרכזי שמשחקת פולין בתוך הפוליטיקה הפנים-אירופאית היא זו שמשנה לישראל ולכן היחסים עם פולין חשובים ואנחנו צריכים אותה בצד שלנו.
אסיים במדינה נוספת שהצביעה נגד, וכאן על אף שאין הפתעה אנחנו יכולים ללמוד הרבה מהמקרה הנל. במשך כמעט שנה נשיא אוקראינה, ולודימיר זלנסקי, מנגן לישראל על הסנטימנט היהודי ותובע מאיתנו סיוע למדינתנו, כולל סיוע בציוד צבאי, לאור הפלישה הרוסית לאוקראינה. במשך כמעט שנה מפמפמים לנו על איזושהי חובה מוסרית או חובה היסטורית שיש לנו לעם האוקראיני, שבשמו אנחנו צריכים להסתכסך עם מעצמה עולמית, שישובת לנו על הגבול ברמת הגולן, וממשלת ישראל הרשלנית וחסרת התבונה נגררה לזה בחפץ לב. כפיות הטובה של אוקראינה כלפיי ישראל, בהצבעה באו"ם השבוע, היא שיעור חשוב עבורנו לשים תמיד קודם כל את האינטרס הישראלי ולא להיגרר לסכסוכים לא לנו - אף אחד, כך מסתבר, לא יעשה זאת עבורנו בעת הצורך.
העולם עובר תהליכים חשובים, שחייבים להכיר ולהתאים את עצמנו אליהם. האינטרס הישראלי תמיד חייב להיות בראש מעיינינו ואת הזירה הדיפלומטית צריך לנהל בתבונה ומתוך הכרה עמוקה את השחקנים והנפשות הפועלות. מי שהיה אוייב או מתנגד אתמול יכול להיות היום בעל ברית חשוב ואת בעלי הברית הקיימים חשוב לחזק ולהעמיק איתם את היחסים. בעולם שבו הימין והשמאל המסורתיים פינו את מקומם למחנה גלובליסטי-פרוגרסיבי ומחנה פטריוטי-שמרני נראה שהמחנה הפטריוטי-שמרני הוא גם המחנה הפרו-ישראלי, שאיתו אנחנו יכולים לעבוד ושם צריכים להיות מושקעים המאמצים שלנו בשנים הקרובות.
תגובות
הוסף רשומת תגובה