הקרב על המבצר ההונגרי

 

ביום ראשון בשעה 6:00 בבוקר יפתחו הקלפיות ברחבי הונגריה ועד השעה 19:00 בערב כ 8 מליון בעלי זכות הצבעה יגיעו לממש את זכותם הדמוקרטית, במה שמסתמן כאחת ממערכות הבחירות הגורליות ביותר לא רק להונגריה, אלא לאירופה כולה, כשמצד אחד נמצא ראש הממשלה הותיק ביותר באיחוד האירופי, ויקטור אורבן, שמקווה להקים את ממשלתו השישית (והחמישית ברצף מ 2010), ומהצד השני נמצא מועמד חדש וצעיר, שעד לפני שנתיים היה בשר מבשרה של מפלגת השלטון, פידס, והיום הוא מהווה האיום הגדול ביותר על שלטונה של המפלגה ממנה פרש – פטר מדגיאר. כשברקע האשמות הדדיות להתערבות זרה ועניין רב מצד כלי תקשורת בינלאומיים רבים, נראה כי הבחירות בהונגריה הן הרבה מעבר לשאלה מי ינהיג מדינה קטנה, בת 10 מליון תושבים, במרכז אירופה, ב 4 השנים הקרובות, כי אם על אופיה וגורלה של אירופה כולה, ואולי אף מעבר לכך.

לא פחות מ 4 מערכות בחירות נערכו, וצפויות להערך, במדינות החברות באיחוד האירופי, בשליש הראשון לשנת 2026, בנוסף לבחירות בהונגריה. ב 18 לינואר נערך הסיבוב הראשון לבחירות לנשיאות פורטוגל ואילו ב 8 לפברואר התקיים הסיבוב השני, ב 22 למרץ התקיימו הבחירות לפרלמנט הסלובני, יומיים לאחר מכן, ב 24 למרץ התקיימו הבחירות לפרלמנט בדנמרק וב 19 לאפריל, בעוד שבוע בדיוק, צפויות להתקיים הבחירות לפרלמנט הבולגרי. מי היו המועמדים באותן מדינות? מה היו הנושאים המרכזיים בהם התמקדו הקמפיינים? מה היו התוצאות? על השאלות הללו מעטים בישראל ידעו לענות. אם כך, יש לשאול, מדוע דווקא הבחירות בהונגריה מעוררות עניין כל כך גדול מירושלים ועד וושינגטון, ואיך השם 'ויקטור אורבן' מעורר כל כך הרבה אמוציות, לטוב ולרע, בקרב אנשים, שכלל לא מושפעים מהמדיניות שלו, והוא מוכר הרבה יותר ממי שמכהנת כנשיאת הנציבות של האיחוד האירופי, אורסולה וון-דר לין?

כדי להבין את הסיפור של הונגריה, ובפרט של ויקטור אורבן, יש לחזור 40 שנה אחורה. אמצע שנות ה 80 סימנו את תחילת התפוררותה של ברית המועצות. מיכאיל גורבצ'וב, התמנה למזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית ב 1985 וכבר ב 1986 החל לבצע רפורמות כלכליות ודמוקרטיות. המדיניות ממוסקבה החלה לחלחל במדינות הגוש הסובייטי והולידו התעוררות מחודשות של תנועות פוליטיות, שדרשו להשתחרר מהמשטר הסובייטי הטוטליטארי ולכונן דמוקרטיות מלאות, עם בחירות חופשיות. ההתעוררות הדמוקרטית לא פסחה על הונגריה, ולאט לאט החלו להתגבש תנועות ואיגודים אזרחיים, שביקשו להשתחרר מכבלי המשטר הקומוניסטי, בהנהגת מפלגת הפועלים הסוציאליסטית ההונגרית, שרדה בעם ההונגרי משנת 1949. אחת התנועות הללו הייתה 'פידס', משמע 'הצעירים הדמוקרטים החופשיים' – תנועה שנוסדה כהתאגדות סטודנטים בהנהגתו של ויקטור אורבן.

בשנת 1988 מצב כלכלי רעוע, ירידה ברמת החיים ובריאותו הרופפת, של מי שכיהן כראש המדינה במשך 30 שנה, יאנוש קאדאר, הובילו להדחתו של קאדאר מתפקיד מזכיר ראשון של המפלגה, ומכאן הדרך לדמוקרטיזציה של המדינה הייתה קצרה. כבר בשלב המשא ומתן בין תנועות האופוזיציה לשלטון, על השינוי המשטרי, בלט ויקטור אורבן בתקיפות ובנחרצות שלו לרה-ארגון מוחלט של המדינה ומוסדותיה, ונישול הקומוניסטים מכל עמדות הכוח וההשפעה במדינה. יחד עם זאת הקו המנחה המרכזי בשיחות היה הסכמה רחבה בין הצדדים, הן במהלך המשא ומתן והן לאחר השינוי המשטרי, באמצעות רוב של שני-שלישים מהפרלמנט עבור הצעות שנוגעות לשינויים חוקתיים, על מנת להמנע מהתדרדרות לאלימות, כפי שקרה במדינות שכנות, דוגמת רומניה.

אכן המעבר לדמוקרטיה בהונגריה עבר בצורה חלקה, יחסית, עם בעיה אחת מרכזית – עמדות הכוח וההשפעה המרכזיים במדינה, לרבות מערכת המשפט, התקשורת והאקדמיה, נשארו בידיהם של אלו שאחזו בהם טרם השינוי המשטרי. לא זו אף זו – ב 7 לאוקטובר 1989 התכנסה מפלגת הפועלים הסוציאליסטית ההונגרית לישיבת מזכירות אחרונה, בה הוחלט על סיום דרכה של המפלגה וסגירתה, אחרי 40 שנות שלטון. באותו היום בדיוק נפתחה מחדש המפלגה תחת השם 'המפלגה הסוציאליסטית ההונגרית', עם אותם אנשים ועל בסיס אותה תשתית מפלגתית בדיוק. המפלגה הסוציאליסטית ההונגרית, ששלטה דה-פאקטו בעמדות הכוח וההשפעה, שכן רוב האנשים שמילאו תפקידים הן במערכת המשפט, הן בתקשורת, הן במערכת אכיפת החוק והן באקדמיה, נותרו בתפקידם עוד מימי השלטון הקודם, המשיכה לישלוט בהונגריה גם בצורה ישירה בלא פחות מ 12 שנה מתוך 20 השנים הראשונות למשטר הדמוקרטי, ביניהם 8 שנים ברצף, מ 2002 עד 2010.

השחיקה של ההונגרים הלכה וגברה עם הזמן והגיעה לשיאה בסוף העשור הראשון למילניום, בעקבות פרשיות שחיתות בממשלה ומצב כלכלי הולך ודועך. הלך הרוח בציבור ההונגרי היה בשפל והיאוש ברחובות הלך וגבר. בשנת 2009 פורסם מחקר של מכון PEW האמריקאי, שבחן את הלכי הרוח במדינות הסובייטיות לשעבר, 20 שנה לאחר השינוי המשטרי והמעבר לדמוקרטיה. על פי המחקר הזה הלכי הרוח בהונגריה היו הנמוכים ביותר מבין כל המדינות הנסקרות, וכך נכתב במחקר: " בהונגריה קיימת תחושת תסכול ברורה מהמצב הנוכחי של הדמוקרטיה, למרות קבלת הציבור את המעבר למערכת רב־מפלגתית. יותר משלושה רבעים מההונגרים (77%) אינם מרוצים מאופן פעולתה של הדמוקרטיה בארצם. ייתכן שהדבר נובע בחלקו ממצב רוח לאומי קודר במיוחד: כ־תשעה מכל עשרה סבורים שהמדינה נמצאת במסלול שגוי (91%) ושהמצב הכלכלי גרוע (94%). האכזבה מהאליטות הפוליטיות חזקה במיוחד בהונגריה, שם רק 38% מאמינים שהצבעה מעניקה להם השפעה על הפוליטיקה. ואף יותר מציבורים אחרים שנכללו בסקר, ההונגרים מתוסכלים מהפער בין מה שהם רוצים מהדמוקרטיה — כגון עיתונות חופשית, חופש ביטוי ובחירות תחרותיות — לבין מה שלדעתם קיים בפועל."

מי שטוען שויקטור אורבן "הרס את הדמוקרטיה ההונגרית" מתעלם או לא מודע לכך שההונגרים עצמם מעולם לא באמת הרגישו שיש בהונגריה דמוקרטיה אמיתית, ושלמעשה אלו שרדו בהם במשך 40 שנה ממשיכים לשלוט בהם גם לאחר השינוי המשטרי, כשהבחירות הדמוקרטיות הן רק למראית עין בלבד.

על רקע תחושות אלו נבחר ויקטור אורבן, ומפלגתו פידס, להנהגת המדינה, עם רוב חוקתי של שני-שלישים מהפרלמנט, מה שאיפשר לו לעקוף את אותו עקרון ההסכמה הרחבה, שהתקבע עוד מימי המשא ומתן עם המפלגה הקומוניסטית, וליישם את מה שהוא קרא לבצע עוד באותם ימים – לנשל את הקומוניסטים מעמדות הכוח וההשפעה במדינה. כך החל אורבן, שלב אחר שלב, לבצע רפורמות באותם גופים, שנכבשו והולאמו על ידי השלטון הקודם וממשיכי דרכו. חלק מהרפורמות היו סמליות, דוגמת החוקה החדשה, שבמהותה לא הייתה שונה בהרבה מהחוקה הישנה, להוציא פרק אחד על זכויות יסוד, שנוסף, זולת העובדה שזו עדיין הייתה החוקה הסובייטית, שנחקקה בשנת 1949, וחלק מהרפורמות היו מנהלתיות, כמו חוק התקשורת, שביקש לאחד 4 רשויות שידור לרשות שידור אחת, אבל מהותן של כל הרפורמות הייתה חתימה על חוזה חדש עם העם והשבת האמון של העם במערכת השלטונית.

והעם השיב אמון פעם אחר פעם, כאשר ויקטור אורבן ופידס זוכים למנדט מחודש מהציבור עם שמירה על הרוב החוקתי בעוד שלוש מערכות בחירות רצופות מאז. מי שפחות אהב את הרפורמות הם אותם אלו שנושלו וירדו מכוחם. בצר לו פנה השמאל ההונגרי לבעלי בריתו מהשמאל האירופאי בהאשימם את ויקטור אורבן כמי שפוגע בדמוקרטיה. כך החל מסע דה-לגיטימציה ודמוניזציה אגרסיבי של השמאל האירופאי נגד ויקטור אורבן והונגריה, המציג אותו כ'דיקטטור' חשוך ומסוכן. עד 2015 הקולות הללו היו בשוליים אולם עם משבר ההגירה, עת העז אורבן לעמוד כחומה בצורה נגד ההגמוניה הגרמנית-צרפתית, השולטת באיחוד האירופי, ולשים את האינטרס הלאומי של עמו וארצו לפני האינטרס של הבירוקרטים מבריסל, הרי שמאז הפך לאוייבו המושבע של הממסד בבריסל – בירתו ומקום מושבם של מוסדות האיחוד האירופי.

אורבן שכל חייו הבוגרים לחם נגד השפעות שלטון זר בהונגריה ולמען ריבונות ארצו ועמו והזכות של העם ההונגרי לקבוע את גורלו בעצמו, אם נגד השלטון הקומוניסטי בהתחלה ובהמשך ביורשיהם הגלובליסטים הרי שמ 2015 הוא נאלץ להתמודד באומץ ואורח רוח רב נגד הפדרליסטים האירופאים, שמבקשים שוב להכפיף את הונגריה לשלטון מרכזי ולטשטש גבולות וזהויות לאומיות, דתיות ותרבותיות. האופן שבו הוא הצליח לנשל את יורשי הקומוניסטים מעמדות הכוח וההשפעה במדינה ולאחר מכן להתמודד עם נסיונות ההשתלטות של האיחוד האירופי על הריבונות ההונגרית הפך את הונגריה למבצר שמרני-פטריוטי בלב היבשת.

הבחירות ביום ראשון הן הקרב המכריע בין שני מחנות אידיאולוגים, המנהלים מאבק עיקש חוצה גבולות. לא בכדי סגן נשיא ארצות הברית, ג'י די ואנס, הגיע לבודפשט השבוע, ימים ספורים לפני הבחירות, במה שנראה כמפגן התמיכה הכי גדול והכי נחרץ של ממשל אמריקאי במועמד ממדינה אחרת. מצד שני הבחירות בהונגריה הן קרב חייו של האיחוד האירופי, כשעל פניו נראה שהמעורבות של בריסל בבחירות בהונגריה לטובתו של פטר מדגיאר, היא חסרת תקדים בהיקפה ובאגרסיביות שלה, וכוללת נסיונות לפגיעה כלכלית בהונגריה, פגיעה בעצמאות האנרגטית של הונגריה והדלפת האזנות סתר מגמתיות, שביצעו גורמי מודיעין מערביים לשר החוץ ההונגרי, ימים ספורים לפני הבחירות. על הרבה פחות מזה בית המשפט החוקתי ברומניה, לשביעות רצונו של האיחוד האירופי כמובן, פסל את תוצאות הבחירות לנשיאות, בשנת 2024 ומנע את התמודדותו של מועמד הימין קלין ג'יאורג'יסקו, בטענה למעורבות רוסית דרך קידום תכנים במדיה החברתית.

הקרב על המבצר ההונגרי הוא קרב שיקבע את עתידו של האיחוד האירופי – האם יישאר הבלם ההונגרי, שימנע את הפיחתו, של מה שנועמד במקור להיות מסגרת לקידום שיתופי פעולה במסחר ותעשיה, עת נקרא 'קהילת הפחם והפלדה', למסגרת על מדינתית פדרליסטית, שבה המדינות כפופות למשטר המרכזי, או שהאיחוד האירופי ידהר למשהו שירגיש ויראה יותר ויותר כמו Soviet Union ולא European Union.