מתקרבים לנקודת רתיחה

 

רפאל רוברט הוא ממייסדי היישוב בו נולדתי וגדלתי, ניצול שואה מבודפשט בן 95. הבוקר הוא סיפר לי סיפור שהתרחש לפני מספר חודשים: "נסעתי עם הקולנועית שלי, ביחד עם המטפלת, לראש הנקרה, כפי שאני נוהג לעשות מפעם לפעם. לאחר כעשר דקות חשתי שאין ביכולתי להמשיך ללכת. ביקשתי מהמטפלת שתסייע לי למצוא כיסא על מנת שאוכל להתיישב בחוץ מול הים ואמרתי למטפלת שהיא יכולה להמשיך בסיור בלעדיי. לא חולפות מספר דקות ולפתע התגודדו סביבי לפחות עשרה ילדים ערבים בגילאי 7-9. הילדים ניסו להגיד לי משהו אבל עברית הם לא דיברו אולם המילה היחידה שהצלחתי להבין מהם היא "פלשטין". באותו רגע היכתה בי כמו ברק ההבנה שהילדים האלה גודלים מגיל צעיר מאוד לשנוא יהודים ולשנוא את מדינת ישראל ושאותם ילדים יגדלו להיות אנשים בוגרים שילחמו בנו כגייס חמישי מתוכנו".

מאז אירועי "שומר החומות", במאי 2021, אי אפשר עוד להתעלם מ"הפיל שבחדר" - החברה הערבית מתחילה להסתמן כבעיה אסטרטגית על המשך קיומה של המדינה היהודית. הפיגוע בבאר שבע בשבוע שעבר, שבוצע על ידי בדואי מהנגב, והפיגוע אתמול בחדרה, שבוצע על ידי שני בני דודים מאום אל פאחם, ייתכן ומסמנים על ניצני התקוממות אלימה של ערביי ישראל, שבהיעדר אכיפה ופעולות מניעה והרתעה אפקטיבים תוביל אותנו מהר מאוד לצומת דרכים קריטית בה הברירה תהיה "אנחנו או הם" והאפשרויות שיהיו לציבור הישראלי הם לקחת מזוודות ולעזוב או לקחת רובה ולהילחם. 

מספרים על אריק שרון, בהיותו שר ביטחון, שלאחר מספר הפרות סדר בואדי ערה והשלכת אבנים על רכבים ישראלים זימן שרון אל לשכתו את מכובדיי הכפרים הסמוכים והודיע להם באופן חד וברור שאם לא ייפסקו הפרות הסדר באופן מיידי הוא ינחה את צה"ל לשטח את כל הבתים ברדיוס של קילומטר מכל צד של הכביש ולבנות חומה שתרחיק את המתפרעים מהכביש. באותו רגע פסקו הפרות הסדר.

"זמנים קשים יוצרים אנשים חזקים, אנשים חזקים יוצרים זמנים קלים, זמנים קלים יוצרים אנשים חלשים, אנשים חלשים יוצרים זמנים קשים". נזכרתי במשפט הזה היום בבוקר. מדינת ישראל נוסדה על ידי ניצולי שואה ודור החלוצים שברחו מהפוגרומים במדינות ערב ובאירופה והגיעו לאדמת הטרשים הזו על מנת לייבש ביצות ולסלול כבישים תוך כדי מאבק בפורעים ערבים ובשלטונות בריטים עויינים. הדור השני לחם במלחמות של להיות או לחדול, כאשר החרב הונחה על הצוואר ו"שהאחרון יכבה את האור". הדור השלישי והרביעי אלו כבר דורות של "ילדי שמנת". דורות שגדלו במדינה מפותחת ומשגשגת ללא איום קיומי ממשי. דורות שחונכו במערכת החינוך על ה"אחר הוא אני" מבלי לדעת או להכיר קודם מי הוא "אני". דורות שגדלו בזמנים קלים שיצרו אנשים חלשים, שמוטרדים יותר ממחיר המילקי והקוטג' מאשר מהשכן הערבי שרוצה לרצוח אותם.

ופתאום היכתה בי ההבנה שבאותו דור תלויה ביטחונה של מדינת ישראל היום. בני ה 18 שיתגייסו השנה לצבא נולדו בשנת 2004 ובעוד כ 3 שנים חיילי הסדיר בצה"ל, מהסמל ראשון ועד הטוראי, יהיו ילדים שעבורם פיגועי התאבדות ומסעדות ואוטובוסים שמתפוצצים כל יומיים הם עמוד אחד בספר לבגרות בהיסטוריה. מצד אחד טוב שלא חוו זאת - זו תקופה אפלה שגבתה מחיר דמים יקר מאוד אולם מצד שני איך יבצעו את פעילות הביטחון השוטף באמונה בצדקת הדרך אם אף אחד לא הראה להם מעולם את הדרך - מאין באו ולאן הם הולכים. איך ישרתו ויגנו על המדינה תוך תחושת שליחות אם אלו ששלחו אותם מדברים על "אלימות מתנחלים" ומתעלמים מהטרור הערבי?

הפיגוע אתמול צריך להיות צלצול השקמה עבור הציבור היהודי ובעיקר עבור הממשלה הישראלית. אינני קורא למעשים קיצוניים או לאלימות, חלילה. אני קורא ראשית כל לאכיפה והרתעה, בדיוק כפי שנהג אריק שרון בעבר, קרי כל מי שנחשד במעורבות בטרור נגד מדינת ישראל ואזרחיה אזרחותו חייבת להשלל והוא וכל בני משפחתו יגורשו לאלתר מגבולות המדינה. יש היאמרו שזה מנוגד לערכי הדמוקרטיה אולם אם עליי לבחור בין דמוקרטיה להמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית אני בוחר במדינה יהודית. שנית כל הקבעון המחשבתי והתפיסות הפרוגרסיביות שהושרשו במערכת החינוך, על חשבון ערכים ציוניים ויהודים, חייבים להעקר מהשורש ולהחזיר עטרה ליושנה.

כי אם מבינים אנו שזמנים קשים לפנינו לפחות ניתן לדורות שיתמודדו עם אותם זמנים את הכלים הנכונים לשרוד ולצאת מחוזקים.