רשומות

אגדה אורבנית

תמונה
בחודשים האחרונים מתנהל קמפיין ארסי ואגרסיבי, בתקשורת הישראלית, כנגד הונגריה וראש הממשלה, ויקטור אורבן. הקמפיין של התועמלנים בישראל מבוסס בעיקרו על שקרים, סילופים ותמונה מאוד חלקית וסלקטיבית, שהם מציגים לקהלם השבוי. הנסיון של התקשורת הישראלית להציג את ויקטור אורבן כ"דמון האולטימטיבי", קרי דיקטטור אנטישמי, במטרה לחזק איזושהי תזה מצוצה מהאצבע בנוגע לרפורמה המשפטית בישראל, הוא לא פחות מעלילת דם נבזית. השאלה ששואלים עצמם הרבה ישראלים היא: למה ויקטור אורבן? איך מנהיג של מדינה, קטנה יחסית באיחוד האירופי, עם מספר תושבים זהה לישראל, שעד לפני מספר חודשים מעטים בישראל הכירו את שמו, הפך להיות מתוקשר בישראל יותר מכל מנהיג אחר בעולם, אולי חוץ מנשיא ארצות הברית? השנה 1988. ברית המועצות מתחילה להתפורר וכנגזרת מזה מתחילים להתפורר המשטרים הטוטליטרים המסונפים לה. הראשונה, בגוש המזרחי, לעבור את תהליך הדמוקרטיזציה היא הונגריה. מי שמובילים לשינוי הם קבוצה של סטודנטים אנטי-קומוניסטים ופרו-דמוקרטים בהובלת סטודנט צעיר למשפטים ופילוסופיה פוליטית בשם ויקטור אורבן. באותה שנה הוא מייסד עם חבריו את מפלגת

שריפת האסמים של השמאל

תמונה
תחביב מעט משונה רכשתי לעצמי, בעשרים השנים האחרונות. כחובב אקטואליה מושבע התחלתי לשמור עיתונים מאירועים, שנראו לי בעלי חשיבות פוליטית או ספורטיבית גבוהה, בתקופה שבה לעיתונות הכתובה עדיין היה מקום מרכזי בעולם התקשורת ובשיח הציבורי. אינני זוכר מה גרם לי להתחיל לאגור את אותם קטעי עיתונים אבל כשוחר דעת מנעורי ראיתי, לא פחות מערך היסטורי בעדויות אותנתיות לאירועים מרכזיים בחברה הישראלית ולא רק. גליון אחד זכור לי היטב ודווקא בגלל הבנאליות שבו: " 6 ימים, 25 יישובים, 15000 מפונים, 0 נפגעים". זו הייתה הכותרת הראשית ב'ידיעות אחרונות', גליון 23995 מתאריך 24.8.2005, בבוקר שלאחר ההתנתקות. מהלומות רבות ספג הימין בישראל, מהמחנה הפוליטי היריב, לאורך 75 שנות קיומה של המדינה. החל מאלטלנה והסזון, דרך הפנקס האדום ואוסלו ועד ממשלת בנט-לפיד, שהיוותה את מעשה הרמייה והנוכלות הפוליטית הגדולה ביותר בתולדות המדינה. בין לבין התרחש הגירוש מגוש-קטיף וצפון השומרון, שהיה אולי הפשע החמור ביותר שנעשה על ידי ממשלת ישראל והממסד כולו כלפיי אזרחים. ולא סתם פשע - שרשרת של הפרת זכויות אדם ופשעים נגד האנושות

הונגריה למקדמים

תמונה
* עדכון מאמר מיום 17.01.2023 לאור השיח על רפורמת המשפט של השר יריב לוין. בימים האחרונים עלתה הונגריה לדיון פעם נוספת באירופה, וכיאה לשיח השטחי והפוזיציוני, המאפיין את השמאל הישראלי, מצאו עצמם מספר צייצנים וטוקבקיסטים, המכונים בטעות "עיתונאים", פורסים את משנתם על הונגריה וראש ממשלתה, ויקטור אורבן, בטקסטים מלאי פאתוס ובאצטלה של "מומחים" עושים 'העתק' - 'הדבק' לקולגות בשמאל הליברלי מאירופה. אותם מומחים מטעם עצמם, ככל הנראה מעולם לא ביקרו בהונגריה, לא דוברים מילה אחת בהונגרית וההכירות שלהם את הפוליטיקה האירופאית, וההונגרית בפרט, מסתכמת בויקטור אורבן והאופן שבו הוא מוצג באירופה. על מנת להבין לעומק את המשבר בין הונגריה לאיחוד האירופי ועד כמה רחוקה המציאות מהתמונה שמצייר השמאל האירופאי והישראלי יש לצלול מעבר לסיסמאות הנבובות, שמפזר השמאל, ולהכיר את המורכבות והרקע ליחסים בין האיחוד האירופי והונגריה. רקע היסטורי. בכל פעם שאני נדרש לנושא אני מנסה לחשוב מאיפה להתחיל את הסקירה ההיסטורית. אתמול נתקלתי בשירשור בטוויטר של אדם חביב מאוד, שהציף במספר ציוצים את סוגיית

זאו"ם אין

תמונה
השבוע התקיימה הצבעה באו"ם על דרישתם של הפלשטינים לחוות דעת מבית הדין הבינלאומי בהאג, בנוגע למדיניות הישראלית ביהודה ושומרון ומזרח ירושלים. ההצעה האנטי-ישראלית, כצפוי, עברה ברוב של 98 מדינות, שהצביעו בעד, 17 נגד ו 52 מדינות, שנמנעו בהצבעה אולם אלוהים, כך אומרים, נמצא בפרטים הקטנים. במאמר זה אתמקד במספר מדינות וננסה להבין איך הצבעתם הפעם יכולה להעיד על המגמות, המתקיימות באותן מדינות בנוגע לישראל, ואיך זה משפיע עלינו. מאז הוקמה מדינת ישראל לא היה מושב אחד של האסיפה הכללית של האו"ם שבו הסוגייה הישראלית לא עלתה לסדר היום. סך הכל, מ 1948 ועד היום 1103 פעמים עלה הנושא לדיון והתקבלו החלטות, כאשר עד תחילת שנות ה 70 הנושא העיקרי שנדון היה סוגיית "הפליטים הפלשטינים". בדצמבר 1970 חלה תפנית ברטוריקה וביחס של האו"ם לסוגייה הפלשטינית, כאשר המונח "השטחים הכבושים" החל לתפוס נפח יותר ויותר גדול, כמו גם כמות ההחלטות בנושא הפלשטיני, שיותר מהכפילו את עצמם. ב 14 לאוקטובר 1974, שנתיים בדיוק מאז רצח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן, התקבלה החלטה באו"ם להזמין לראשונה

תם הטקס

תמונה
  האפיזודה הקצרה של "ממשלת השינוי" הסתיימה השבוע בניצחון מוחץ של גוש תומכי נתניהו עם שיעור חשוב, שקיבל הציבור הישראלי - עם שנאה, חרמות, דה-לגיטימציה ודמוניזציה לא מנצחים! בהחלפת תכתובות, מיום רביעי בערב, עם תמר ארבל הנהדרת, היא תיארה בפניי את תחושותיה, שהם גם תחושותיהם של רבים מאוד בעם, בצורה מדוייקת - פוסט טראומה. במשך שנה וחצי ישבנו במחנה הלאומי, מליוני אזרחים ואזרחיות שומרי חוק, משרתים, עובדים ומתנדבים בעמותות, אוהבי העם והארץ - פטריוטים בכל רמ"ח איבריהם, וראינו איך איילת שקד ונפתלי בנט מבצעים את מעשה הנוכלות הגדול ביותר בתולדות הפוליטיקה הישראלית, על הגב שלנו, מכשירים ממשלה היברידית עם מרצ, העבודה והתנועה האסלאמית ובזה אחר זה רומסים ומפרים את כל הבטחות הבחירות שלהם. כמה אירוני, שאפילו באותה הבטחה "ליבתית" של מניעת בחירות חמישיות הם לא הצליחו לעמוד. ראינו איך ממשלה שקמה בחטא שואבת את הלגיטימציה שלה בדה-לגיטימציה לצד השני ואיך חצי עם הפך בשנה וחצי ל"כוחות אופל" ו"מכונות רעל". לא הייתה בתולדות ישראל ממשלה כל כך מפלגת, כל כך מסיתה וכל כך דור

מיקור חוץ

תמונה
  בעוד הממשלה ההיברידית של בנט ולפיד נושמת את נשימותיה האחרונות ורגע לפני שהיא נעלמת אל תהום הנשייה לדראון עולם, זהו זמן מצויין לאמוד את הנזק שהותיר מאחוריו ראש ממשלת המעבר ושר החוץ, יאיר לפיד, במערך הדיפלומטי של מדינת ישראל, ואיך הפך את מדינת ישראל למדינת חסות של ארצות הברית ואירופה. לפיד וצאן מרעיתו נוהגים לדקלם מעל כל במה ש"לפיד שיקם את יחסי החוץ של ישראל" אולם סקירה קצרה את 16 החודשים האחרונים, בהם מכהן לפיד כשר חוץ, מלמדת אותנו שמצב הדיפלומטיה הישראלית מעולם לא היה בשפל כל כך נמוך כמו בתקופת הממשלה הנכחית, והמשברים הדיפלומטים שיצר לפיד יכלו למלא שעות רבות של דיונים בועדות חקירה. מעל כל כשלונותיו של לפיד וחוסר תבונתו המדינית מרחפת אזלת היד הנפשעת של שר החוץ במשבר אל מול עובדי משרדו, שמזה כמעט כשנה נמצאים בסכסוך עבודה ועיצומים הולכים ומחריפים. לפיד מסיים את הקדנציה כשהוא מותיר אחריו משרד מוכה ופצוע עם עובדים שעברו התעללות תעסוקתית, בשנה האחרונה, מצד משרד האוצר, שהרע בתנאי העסקה שלהם, כולל הפחתת התוספת על רמת סיכון באוקראינה, שבועות ספורים לפני פרוץ המלחמה עם רוסיה, ופגיעה

אוייבי הדמוקרטיה

תמונה
 בזמן שהשמאל הישראלי מנאץ, בכל מי שדעתו אינה מתיישבת עם עמדותיו, מקטלגו במנעד שבין פאשיזם לנאציזם ורואה במנהיגים שמרנים דוגמת ויקטור אורבן, בהונגריה, או ג'ורג'יה מלוני, באיטליה, כאוייבי הדמוקרטיה ויורשים אידיאולוגים של מוסוליני, אל לנו לשכוח שאלו שגרמו לעוולות הגדולות ביותר בתולדות האנושות, אוייבי הדמוקרטיה הגדולים ביותר ומפירי זכויות האדם האכזריים ביותר, שדרכו על פני כדור הארץ, הם יורשיו האידיאולוגים של קרל מרקס הסוציאליסטים והקומוניסטים. שורה ארוכה של דיקטטורים הביא לנו המרקסיזם מסטאלין, מאו צה טונג, צ'ה גווארה וכן גבירותי ורבותי, גם 'מפלגת הפועלים הגרמנית הסוציאליסטית-לאומית', המכונה בקיצור "המפלגה הנאצית". גם אצלנו יש להם שלוחה. אמנם הם לא רוצחי המונים אבל הם בהחלט האיום הגדול ביותר על הדמוקרטיה הישראלית ועל אחדות העם. "התותח הקדוש". כך כינה ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, את התותח שהטביע את אניית ה'אלטלנה', מול חופי תל אביב, וקרא להציבו ליד בית המקדש, לכשיבנה. 16 אנשי אצ"ל נרצחו על ידי אחיהם בעודם מביאים אספקה צבאית ורפואית לכ