אוייבי הדמוקרטיה

 בזמן שהשמאל הישראלי מנאץ, בכל מי שדעתו אינה מתיישבת עם עמדותיו, מקטלגו במנעד שבין פאשיזם לנאציזם ורואה במנהיגים שמרנים דוגמת ויקטור אורבן, בהונגריה, או ג'ורג'יה מלוני, באיטליה, כאוייבי הדמוקרטיה ויורשים אידיאולוגים של מוסוליני, אל לנו לשכוח שאלו שגרמו לעוולות הגדולות ביותר בתולדות האנושות, אוייבי הדמוקרטיה הגדולים ביותר ומפירי זכויות האדם האכזריים ביותר, שדרכו על פני כדור הארץ, הם יורשיו האידיאולוגים של קרל מרקס הסוציאליסטים והקומוניסטים. שורה ארוכה של דיקטטורים הביא לנו המרקסיזם מסטאלין, מאו צה טונג, צ'ה גווארה וכן גבירותי ורבותי, גם 'מפלגת הפועלים הגרמנית הסוציאליסטית-לאומית', המכונה בקיצור "המפלגה הנאצית". גם אצלנו יש להם שלוחה. אמנם הם לא רוצחי המונים אבל הם בהחלט האיום הגדול ביותר על הדמוקרטיה הישראלית ועל אחדות העם.

"התותח הקדוש". כך כינה ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, את התותח שהטביע את אניית ה'אלטלנה', מול חופי תל אביב, וקרא להציבו ליד בית המקדש, לכשיבנה. 16 אנשי אצ"ל נרצחו על ידי אחיהם בעודם מביאים אספקה צבאית ורפואית לכל הכוחות הלוחמים מול האוייב הערבי אבל בעוד חמש צבאות ערב מבקשים לפרוע ביהודים ללא הבדלי השקפה פוליטית ולחסל את המדינה הצעירה, שזה עתה קמה, לבן גוריון ורבין הסוציאליסטים היה דחוף יותר לדכא באלימות אופוזיציה פנימית ולהוביל אותנו אל סף מלחמת אחים. מישהו הזמין שסע בעם ולא קיבל? 

"דמוקטטור" - כך היו מכנים בהומור את בן גוריון, גם בתוך מפלגתו שלו ועד עצם היום הזה, וכידוע - בכל הומור יש מן האמת. האיש והמפלגה ש"הקימו את המדינה" עשו זאת תוך רדיפה פוליטית ממסדית ובסיוע מדינות זרות ב"סזון", כנגד אנשי המחתרות, ושכתוב ההיסטוריה, על ידי מחיקת חלקן של התנועות הרויזיוניסטיות הן במאבק על תקומת ישראל והן על המאבק והמרי בגטאות אל מול הצורר הנאצי ובכך יצרו מדינה בצלמם ובדמותם - דמוקרטית למראית עין אבל אוטוריטרית בפועל כאשר עמדות הכוח וההשפעה מאויישות באנשי ההגמוניה הסוציאליסטית. בן גוריון ומפא"י יצרו מערכת של הפרדת רשויות אבל דאגו שכל הרשויות יושלטו על ידי אנשיהם ובאצטלה של דמוקרטיה הכשירו את העוולות האזרחיות והפרות זכויות האדם הבוטות ביותר שמשטר יכול לבצע נגד אזרחיו, מהממשל הצבאי על ערביי ישראל דרך חטיפת ילדי תימן, האפליה והגזענות כלפיי עולי עדות המזרח והפנקס האדום, הידוע לשמצה. דמוקרטיה למוטב בלבד, שבה דין אחד להגמוניה ודין אחד לכל השאר כשאת הכל מלווה תעמולה לדה-לגיטימציה ודמוניזציה של יריבים פוליטים, במטרה לשמר את שלטון האליטה. תעמולה שבה זאב ז'בוטינקי הוא "ולדימיר היטלר" ומנחם בגין הוא "היסטלריסט". שלטון סוציאליסטי "בלי חירות ובלי מק"י".

74 שנים חלפו ודבר לא השתנה מבחינת השמאל. ה"בלי חירות ובלי מק"י" של מפא"י זה האב הקדמון של "רק לא ביבי". גם האלימות של השמאל עודנה איתנו. לפני כשנתיים בראיון ברדיו לאראל סג"ל ב103FM הודה אמנון יוסף, שהיה פעיל במטה הבחירות של אהוד ברק לראשות הממשלה ב 1999, כי שולם לו כסף על מנת להתחפש לפעיל ליכוד ולהכות פעילי שמאל, במטרה למתג את הליכוד והימין כאלימים. כבר 30 שנה שהשמאל מנהל תעמולה, בגיבוי ארטילרי מהתקשורת, במטרה למתג את הימין כאלים ולהטיל על כל הימין אשמה ואחריות קולקטיבית למעשים של אינדיבידואלים. העדות של יוסף היא מטלטלת אבל היא ראייה נוספת לאלימות והתעמולה השקרית של השמאל שהיא חלק מתפישה אידיאולוגית מושרשת ומוסדרת. תפישה שגם עלתה בחייו של פעיל הליכוד, רחמים חברוני ז"ל, שבמהלך פעילות של תליית שלטים בצומת גלילות, בבחירות 99' הותקף על ידי אותם בריונים, שנשכרו על ידי אהוד ברק והורכבו בעיקר מיוצאי יחידות מובחרות, ומצא את מותו בדרך מסתורית, שמעולם לא באמת נחקרה. התועמלנים בתקשורת, שהיום מהדהדים כל 5 שניות של סרטון או הקלטה ערוכים של תומך ליכוד אומר או עושה משהו, שיכול להתפרש כאלים, החרישו את סיפור מותו של רחמים חברוני ואפסנו אותו עמוק במרתפי השטאזי, עד כדי כך שגם בעידן האינטרנט, בו המידע נגיש וזמין לכולם, אין כמעט איזכור לסיפור מותו של רחמים חברוני. 

אז הבריונים של ברק מ 1999 הם היום פנסיונרים מזדקנים, עורם מקומט, שיערם מאפיר וגבם מעט מכופף אבל האלימות היא אותה אלימות. מוקדם יותר היום פורסם שרמי מתן, שהיה מעורב בתקרית מתוקשרת, בתחילת השבוע, עם פעיל הליכוד, רמי בן-יהודה, על גשר במחלף חמד, תקרית שכמובן הדהדה התקשורת ומיתגה תחת ה"אלימות של תומכי נתניהו", נחקר באזהרה בחשד לאלימות שלו כנגד פעיל הליכוד, רמי בן-יהודה וניתן לו צו הרחקה של 30 יום מבן-יהודה. תעשו פרצוף מופתע. 

המקרה של רמי בן-יהודה, מתחילת השבוע, הוא מקרה בוחן לתעמולה והינדוס התודעה של השמאל באמצעות הארטילריה התקשורתית שהם מקבלים מתועמלנים בתחפושת של עיתונאים. כלים שלובים של הגמוניה שאוחזת בכל עמדות הכוח וההשפעה עוד מימי בן גוריון. ה"סטייט", שהפך במרוצת השנים ל"דיפ-סטייט" ממשיך להילחם על שימור שלטון האליטה, ובחודשים האחרונים החל ב"סזון" חדש כנגד "מתנגדי משטר" עם פרקטיקה שמזכירה את השטאזי והסקוריטטה של מזרח אירופה: משתפי פעולה מקליטים ומתעדים (לפעמים בסתר), "מלשינים" ל"מיניסטריון האמת" ו"האח הגדול" מגיש כתב אישום. אורוול על סטרואידים. ואם חשבנו שבזה תסתיים הרדיפה קיבלנו את הדרישה של 'יש עתיד', מפלגה אוטוריטרית לכשעצמה, לסגור את ערוץ 14, בטענה שהוא מקיים תעמולה פוליטית, כל זאת בשעה שכל העיתונים המרכזיים מרחו במהלך ראש השנה ראיונות משתפכים ומחמיאים עם יו"ר 'יש עתיד' וראש ממשלת המעבר, יאיר לפיד. מהמקפצה. אירוע נוסף, שהתרחש במהלך החג, הוא לינץ' ברוטלי ואכזרי של חברי הכת המרקסיסטית בפעילת ליכוד אחרת, בשם אביטל, בגלל ציוץ בו כינתה מפגיני שמאל "נאצים". הציוץ לכשעצמו הוא אכן חמור והפעילה מחקה והתנצלה על ההשוואה אבל עבור עדר צמאי הדם של השמאל זה הספיק על מנת להתנפל עליה ולבצע בה לינץ' ברוטלי ואלים. למען הגילוי הנאות - כותב שורות אלה הוא נכד לניצולי שואה, שעובד כמנהל יחסי חוץ בליגה לפעולה והגנה באירופה למאבק באנטישמיות. לא פעם יצאתי נגד חבריי למחנה שהתבטאו בצורה דומה כלפיי יריבינו הפוליטים משמאל אולם בשבוע בו ביום אחד "זכיתי" לשתי תגובות ברשתות החברתיות, משני משתמשים שונים, המכנים אותי "נאו נאצי" ו"קאפו" מתקשה אני לגלות שאט נפש ולהזדעזע מאמירות דומות, שנאמרו לצד השני. 

אם לא די בכך את "רגע השיא" של הבולשביזם המרקסיסטי נתן לנו יו"ר ועדת הבחירות, השופט יצחק עמית, בהחלטתו מאתמול (יום ד') לפסול את מועמדותו של עמיחי שקלי להתמודד לכנסת במסגרת מפלגת הליכוד. הזכות לבחור ולהיבחר היא נשמת אפה של הדמוקרטיה. זו דרכו של הריבון, קרי - העם, ליישם את המדניות הרצויה לו. פגיעה בזכות להיבחר של מועמד כזה או אחר עמד במבחן בג"צ פעמים רבות. מעניין לבחון את אחד המקרים, היותר מוכרים, מהעשור האחרון, שנדונו בבג"צ - פסילתה של חנין זועבי מהתמודדות לכנסת ה-20 על ידי ועדת הבחירות.

"...מטבע הדברים, ההצבעה בוועדת הבחירות היא פוליטית, ומכאן הזהירות הרבה שעל בית משפט זה לנקוט כשותף להחלטה, שלא ידבק בו חלילה מהמשחק הפוליטי... נוכח חשיבותה של הזכות לבחור ולהיבחר, מניעת השתתפות של מועמד בבחירות לכנסת הוא כמעט החץ האחרון באשפתה של הדמוקרטיה המתגוננת, ומכאן שיש להותירה למקרים חריגים וקיצוניים..."

את הדברים הללו כתב, בנימוקים לדחות את החלטת ועדת הבחירות לפסול את חנין זועבי, לא אחר מאשר השופט יצחק עמית. מסתבר, כך על פי השופט עמית גרסא 2015, שועדת הבחירות היא פוליטית ושמניעת השתתפות של מועמד בבחירות לכנסת שמור למקרים חריגים וקיצוניים. אם כך יש להסיק, שלפי השופט עמית, חבר כנסת שנשאר נאמן לערכי המפלגה, שבשמם התמודד לכנסת, ובשל כך הופרש ממפלגתו, ולאחר מכן הגיע להסדר בבית משפט מחוזי המותיר לו להתמודד על אף ההפרשה, הינו מקרה חריג וקיצוני יותר מחברת כנסת, שהשתתפה בפעולת טרור נגד מדינת ישראל ומתנגדת לעצם קיומה של המדינה כמדינה יהודית, או לחילופין, ובכן - הכל פוליטי.

השבוע האחרון היה קריאת השכמה למחנה הימין להתעורר ולצאת מהשאננות. אלו אינן עוד סתם בחירות לכנסת - זהו מאבק על המשך קיומה של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית. זהו קרב של להיות או לחדול כי אם במחנה השמאל כבר מנהלים "סזון", מחרימים את המחנה השני תוך תעמולה שמשכתבת את ההיסטוריה ומבצעת דמוניזציה ליריבים פוליטים, אל תתפלאו אם אחרי הבחירות הם יוציאו גם את התותח הקדוש מהבויידעם.