דסק החוץ של תמיר

  ביום שישי האחרון דיווחה העיתונאית, דפנה ליאל, על דרמה מדינית, שמשבר הטילים בקובה נראה לידה כמו הדרמה הפוליטית, שבמעבר של מיכל שיר ל'יש עתיד' (מבלי להפחית בעוצמת הזעזוע שהמעבר גרר) - ראש הממשלה, יאיר לפיד, לא הצליח להעלות פרסומים ממומנים בפייסבוק! במהלך השבת הגיעה צפירת ההרגעה לאזרחי ישראל המודאגים - המשבר עם פייסבוק נפתר. אולם כעת, כאשר ראש הממשלה התפנה מעיסוק חשוב זה, האם יקדיש את זמנו לסוגיות קצת יותר "זניחות", כמו המשבר עם המתמחים, העיצומים במשרד החוץ או השביתה במערכת החינוך? לאלו מאיתנו שניזונים מתקשורת המיינסטרים הממסדית זו אולי הפעם הראשונה, שהם קוראים על חלק מהמשברים שציינתי, הרי התרגלנו בעשור האחרון למשדרים מיוחדים ודיווחים שוטפים על כל שלושה פנסיונרים עם שלט "רק לא ביבי" ודגלים שחורים על גשר נידח ליד קיבוץ כלשהו בפריפרייה, או כותרות "מדינה במחאה" על קמפיין אינטרנטי בגין מחירי הקוטג' או המילקי. אז תשבו ותחזיקו חזק, כי מה שאתם עומדים לקרוא בהמשך המאמר עלול לעורר אצלכם תחושות כעס, אי נוחות ובעיקר חוסר אונים - כי איך לאמר זאת בעדינות - מ

 בשבוע שעבר האיראנים הגיבו לטיוטא הסופית להסכם הגרעין המתחדש, וככל שחולף הזמן התחושות בישראל שהאמריקאים והאירופאים דוהרים אל עבר הסכם גרוע בהרבה מקודמו, תוך כדי הולכת ישראל שולל, הולכות ומתחזקות אולם האם ממשלת ישראל, בחוסר תבונתה המשווע, דחפה את המערב לזרועותיהם הפרוסות של האיראנים, במו ידיה?  על מנת להבין את הסוגייה האיראנית וחלקה של ישראל צריך לעשות "זום אאוט" ולהבין מספר תהליכים גיאו-פוליטיים שמתרחשים במקביל. מוקד הסיפור הוא רוסיה והפלישה הרוסית לאוקראינה בפברואר 2022. אין זה סוד שרוסיה היא ספקית האנרגיה הגדולה ביותר באירופה. רק כדי לסבר את האוזן: נכון לשנת 2021 רוסיה מספקת 92% מהגז ללטביה, 86% לאוסטריה, 79% לבולגריה, 75% לפינלנד, 68% לסלובקיה, 64% ליוון, 61% להונגריה, 60% לסלובניה, 55% לצ'כיה, 50% לפולין ו 49% לגרמניה. פוטין מבין היטב שהתלות של אירופה באנרגיה הרוסית מאפשרת לו כמעט חופש פעולה מוחלט מבחינה צבאית ומדינית, ומנגד האירופאים מבינים שהם חייבים למצוא אלטרנטיבה לגז הרוסי על מנת להשתחרר מכבליו, של מי שהם רואים כאיום ממשי על אירופה. כבר ב 2019 ארצות הברית הצטרפה

  מראשית האנושות השאיפה של קולגטיב להפיץ מוטיב מסויים (דת, רעיון, תרבות וכו'), על חשבון מוטיבים של קולקטיב אחר, היווה את המניע העיקרי למלחמות לאורך ההיסטוריה. בשילוב אידיאולוגיה קיצונית עלול אותו קולקטיב להוביל את העולם לאפוקליפסה מוחלטת וזוועות שזכורות בעיקר מספרי ההסטוריה. אולם האם מלחמות עולם, דיכוי ופוגרומים במרכז הבמה העולמית הם נחלת העבר בלבד? בחינה מדוקדקת של השחקנים המדינתיים והלא מדינתיים בזירה העולמית היום, מלמדת אותנו שישנם שני קולקטיבים, שהם לא רק מבקשים להפיץ מוטיב מסויים בעולם אלא הם גם משלבים זאת באידיאולוגיה קיצונית ואלימה. הקולקטיבים הללו הם האיסלאם הקיצוני והתנועה הפרוגרסיבית, שבשילוב ידיים מובילים את העולם בבטחה למלחמת עולם שלישית, שבניגוד לשתיים הקודמות לא תהיה בין מדינות אלא צפויה להיות רצף של מלחמות אזרחים עד השלטת "הסדר החדש". רבות דובר ונכתב על האיסלאם הקיצוני וסכנותיו אבל איפשהו בין חוסר ההבנה את גודל האיום לבין הפחד להשמיע דעה ביקורתית הדיון סביב התנועה הפרוגרסיבית נדחק לשוליים ולא מקבל את היחס הדרוש. ערב מלחמת העולם השניה אירופה נשלטה על