מלחמת העולם השלישית

 

מראשית האנושות השאיפה של קולגטיב להפיץ מוטיב מסויים (דת, רעיון, תרבות וכו'), על חשבון מוטיבים של קולקטיב אחר, היווה את המניע העיקרי למלחמות לאורך ההיסטוריה. בשילוב אידיאולוגיה קיצונית עלול אותו קולקטיב להוביל את העולם לאפוקליפסה מוחלטת וזוועות שזכורות בעיקר מספרי ההסטוריה.

אולם האם מלחמות עולם, דיכוי ופוגרומים במרכז הבמה העולמית הם נחלת העבר בלבד?

בחינה מדוקדקת של השחקנים המדינתיים והלא מדינתיים בזירה העולמית היום, מלמדת אותנו שישנם שני קולקטיבים, שהם לא רק מבקשים להפיץ מוטיב מסויים בעולם אלא הם גם משלבים זאת באידיאולוגיה קיצונית ואלימה. הקולקטיבים הללו הם האיסלאם הקיצוני והתנועה הפרוגרסיבית, שבשילוב ידיים מובילים את העולם בבטחה למלחמת עולם שלישית, שבניגוד לשתיים הקודמות לא תהיה בין מדינות אלא צפויה להיות רצף של מלחמות אזרחים עד השלטת "הסדר החדש".

רבות דובר ונכתב על האיסלאם הקיצוני וסכנותיו אבל איפשהו בין חוסר ההבנה את גודל האיום לבין הפחד להשמיע דעה ביקורתית הדיון סביב התנועה הפרוגרסיבית נדחק לשוליים ולא מקבל את היחס הדרוש.

ערב מלחמת העולם השניה אירופה נשלטה על ידי אידיאולוגיות קיצוניות ואלימות כמו הנאציזם, הפאשיזם והקומוניזם. על אף קיצוניותם ועל אף שאיפותיהם המוצהרות והאלימות, שהייתה נדבך מרכזי בדרך פועלם, הן עדיין נתפשו כשחקנים לגיטימיים הן בזירה הפוליטית הפנים מדינתית והן בזירה הבינלאומית. ההכלה שלהן על ידי שוחרי הדמוקרטיה והשלום היא זו שנתנה להם לגיטימציה להמשיך ולהקצין, לצבור ביטחון ולגרור את העולם לטרגדיה האנושית הגדולה ביותר בתולדות האנושות.

אז במה דומה התנועה הפרוגרסיבית לאותן אידיאולוגיות, שרובן יצאו אל מחוץ לחוק ברוב המדינות המערביות מאז מלחמת העולם השניה?

ראשית כל אם אנחנו מדברים על רעיון מבחינה אידיאולוגית התנועה הפרוגרסיבית היום היא במידה רבה על סף הנאו-קומיניזם ואילו מבחינת דרך הפעולה היא מזכירה יותר את הנאציזם.

על פניו דורשת התנועה הפרוגרסיבית שוויון מוחלט, עם דגש על אוכלוסיות מוחלשות. ישנן שתיי בעיות מרכזיות בתפישה הפרוגרסיבית - ראשית כל, על פי התפישה הפרוגרסיבית המונח 'שוויון' לא מתייחס לזכויות או הזדמנויות כי אם לפונטציאל. הפרוגרסיבים למעשה קוראים תיגר לא רק על הערכים המסורתיים אלא גם על חוקי הטבע, הפיסיקה, הביולוגיה והמדע. לדוגמא לשיטתם של הפרוגרסיבים זה לא משנה מה המין הביולוגי של אדם מאחר ולכל אדם יש את הפוטנציאל להיות איזה מין שיבחר. 

הבעיה השניה היא לא השאיפה לשוויון אלא הנחת היסוד שעומדת מאחורי השאיפה הזו. בעיניהם של הפרוגרסיבים השוויון הוא נקודת המוצא ובמקום שבו יש אי שוויון יש צד אחד שהפר אותו על ידי רמיסה ופגיעה בצד השני, ולכן הצד החזק והגדול הוא לעד יהיה גם הצד הרע שבו צריך להילחם ולהאבק.

דוגמא לכך ראינו בלחימה האחרונה בעזה, במהלך מבצע "שומר החומות". עבור הפרוגרסיבים, כפי שביטאו זאת היטב חלק מסלבריטאי הוליווד, כל השיח המוסרי סובב סביב שאלת הכוח וכמות ההרוגים – כלומר אם ישראל היא הצד החזק בסכסוך ויש לה פחות הרוגים אז היא בהכרח גם הצד הרע והלא מוסרי, זאת מאחר ולשיטתם ישראל חזקה יותר לא בגלל שישראל משקיעה יותר בחינוך, מדע, טכנולוגיה ופיתוח אלא בגלל שהיא בהכרח השיגה את היתרון הזה על ידי גזילה מהפלסטינאים. או שלפלסטינאים אין מדינה לא בגלל שהם סירבו לכל הצעה שהונחה על השולחן ב 100 השנה האחרונות, אלא בגלל שישראל גזלה מהם אדמות.

התפישה הזאת באה לידי ביטוי בכל תחום בחיים, והיא תמיד מתמקדת בצורה שטחית וצרה ב"טוב מול רע", "גדול מול קטן" ו"חזק מול חלש".

אם אתה עני זה לא בגלל שאין לך השכלה או עבודה טובה – מישהו "פריווילג" גזל ממך את ההשכלה או העבודה.

אם אתה בן מיעוטים ורצחת מישהו "לבן" אז זה בהכרח בגלל שהחברה ה"לבנה" דחפה אותך לעשות את זה בגלל הקיפוח.

הכל שחור או לבן. אין שום מקום לנסיבות או לעובדות אובייקטיביות ואין שום מקום לאחריות אישית.

הבעיה המרכזית היא שבשם השוויון המזוייף הפרוגרסיבים מבקשים לעשות "סדר עולמי חדש" שבו אין מקום לדת, לאום או מעמדות חברתיים וכדי להגיע ליעדם גם אלימות לגיליטימית. עבור הפרוגרסיבים אלימות שמגיעה מהצד ה"מופלה" כלפיי הצד ה"מפלה" היא לא רק לגיטימית אלא גם הכרחית, וקשה שלא לראות את התמונות מארצות הברית ואירופה, בזמן מבצע צבאי ישראלי כנגד אירוגוני הטרור, כאשר יהודים וישראלים מותקפים ברחוב רק מעצם יהדותם וישראליותם, ולא לעשות הקשר לאופן שבו נהגו הנאצים בגרמניה בשנות השלושים.

אבל האלימות היא לא המאפיין היחיד שהנאציזם והפרוגרסיביזם חולקים במשותף. התעמולה היא המכנה המשותף המרכזי, כי הרי ברור לכל קמפיינר מתחיל שמי ששולט בתקשורת שולט בדעת הקהל. והתקשורת היום היא הרבה מעבר לערוצים הקונבנציונאלים, הבעייתים בלאו הכי. התקשורת היום היא בעיקר הרשתות החברתיות ושם התעמולה לא יודעת גבולות. הפרוגרסיבים, ששולטים ביד רמה בשיח ברשתות החברתיות, בוחרים את מי לחסום ואת מי להשתיק. צייצת או כתבת פוסט שלא מתיישב עם האג'נדה ואתה "מפר את כללי הקהילה" ואילו מהצד השני המקלדת סופגת הכל – כולל הסתה ברורה וישירה לרצח ואלימות. 'פייק ניוז' זה לא בהכרח חדשות שקריות אלא בעיקר חדשות ש"האח הגדול" לא מסוגל להכיל. ההתנהגות של הרשתות החברתיות הן תמרור אזהרה בוהק למה שעתיד לקרות ביום שהפרוגרסיבים יגיעו לעמדות כוח – רמיסה שיטתית של זכויות האדם הבסיסיות ביותר של מתנגדיהם, עד לכדי רדיפה של מתנגדים ופגיעה פיסית בהם.

בספרו "התנגשות הציבילזציות" דיבר סמואל הנטינגטון על שמונה ציבילזציות בתקופה הפוסט-קומוניסטית ועל עליית כוחן של הציבילזציות הסינית והאיסלאמית, וקריאת התיגר שלהן על הציבליזציה המערבית, אולם הנטינגטון לא חזה את הציביליזציה בתוך הציבילזציה – זאת הקוראת תיגר על הסטטוס קוו ומפרה את האיזון בין הכוחות השונים. בשילוב עם האיסלאם הקיצוני, אותו הפרוגרסיבים מחבקים, מתוקף היותו, כמובן, אוכלוסיה "מופלית" ו"מוחלשת", אנחנו צפויים לראות בשנים הקרובות התעצמות והקצנה של המגמות הללו ויש יסוד מוצק דיו להניח שאם יש איום אמיתי, שהולך ומתהווה, ועלול לגרור את העולם למלחמת עולם שלישית, זה האיום של התנועה הפרוגרסיבית, שקוראת תיגר לא רק על זכויות האדם הבסיסיות ביותר אלא על הדמוקרטיה כולה והשלום העולמי.