מיקור חוץ

 

בעוד הממשלה ההיברידית של בנט ולפיד נושמת את נשימותיה האחרונות ורגע לפני שהיא נעלמת אל תהום הנשייה לדראון עולם, זהו זמן מצויין לאמוד את הנזק שהותיר מאחוריו ראש ממשלת המעבר ושר החוץ, יאיר לפיד, במערך הדיפלומטי של מדינת ישראל, ואיך הפך את מדינת ישראל למדינת חסות של ארצות הברית ואירופה.

לפיד וצאן מרעיתו נוהגים לדקלם מעל כל במה ש"לפיד שיקם את יחסי החוץ של ישראל" אולם סקירה קצרה את 16 החודשים האחרונים, בהם מכהן לפיד כשר חוץ, מלמדת אותנו שמצב הדיפלומטיה הישראלית מעולם לא היה בשפל כל כך נמוך כמו בתקופת הממשלה הנכחית, והמשברים הדיפלומטים שיצר לפיד יכלו למלא שעות רבות של דיונים בועדות חקירה.

מעל כל כשלונותיו של לפיד וחוסר תבונתו המדינית מרחפת אזלת היד הנפשעת של שר החוץ במשבר אל מול עובדי משרדו, שמזה כמעט כשנה נמצאים בסכסוך עבודה ועיצומים הולכים ומחריפים. לפיד מסיים את הקדנציה כשהוא מותיר אחריו משרד מוכה ופצוע עם עובדים שעברו התעללות תעסוקתית, בשנה האחרונה, מצד משרד האוצר, שהרע בתנאי העסקה שלהם, כולל הפחתת התוספת על רמת סיכון באוקראינה, שבועות ספורים לפני פרוץ המלחמה עם רוסיה, ופגיעה בסיוע של המדינה לעובדים בעלי משפחות. לפיד, שככל הנראה ראה במשרד החוץ לא יותר ממשרד נסיעות, שתפקידו הוא לסגור "דילים" לשר, לא הבין שעל כתפיו מוטלת האחריות להיכנס אל עובי הקורה ולפתור את המשבר, על מנת לא לפגוע בעבודה השוטפת של הנציגויות הישראליות בעולם והשירותים אותם הן מספקות. גם מכתב מ 103 שגרירים וקונסולים ישראלים מכל הנציגויות בעולם, בחודש יוני האחרון, הקוראים לשר החוץ להתערב לטובת עובדי משרדו לא הועילו ונכון להיום בנציגויות רבות בעולם כבר לא מנפיקים דרכונים חדשים ושירותים נוספים נפגעו משמעותית, כחלק מהעיצומים של עובדי המשרד, ואפילו את ביקוריו האחרונים של לפיד, בגרמניה ובאו"ם, סירבו עובדי המשרד לתאם ולסייע בארגון, דבר שהוא מחדל בכל קנה מידה, ויש להניח שלא היה עובר בסלחנות והחרשה תקשורתית אילו היה מדובר בשר חוץ או ראש ממשלה ממחנה הימין.

ההתנהלות הרופסת והרשלנית של לפיד מלווה אותו בכל צעד ושעל גם בהיבט המקצועי של תפקידו. את הקדנציה שלו פתח לפיד במשבר מתוקשר עם אחת מבעלות הברית החשובות ביותר של ישראל באירופה - פולין - בעודו מאשים את הממשלה הפולנית באנטישמיות, בעקבות חוק הנוגע להשבת רכוש שנגזל על ידי הנאצים והקומוניסטים. אין כוונת מאמר זה לשמש ככתב הגנה לממשלה הפולנית, אולם בהתחשב בעובדה שהחוק המדובר זכה לתמיכה גורפת מכל הקשת הפוליטית בפולין וגם מהקהילה היהודית במדינה ניתן להסיק שמדובר בסוגיה קצת יותר מורכבת מחלוקה אינפנטילית ל"טובים" ו"רעים". אבל האינפנטיליות של לפיד גרמה לניתוק בין הממשלות וביטול של משלחות הנוער מישראל לפולין. פולין היא כמובן מדינה חשובה לישראל מתוקף השתייכותה לברית וישגרד, ביחד עם הונגריה, צ'כיה וסלובקיה, שבשנים האחרונה היוותה קו ביצורים בתוך האיחוד האירופי כנגד החלטות אנטי-ישראליות, וניתן לזהות שאפילו מדיניות זו השתנתה בשנה האחרונה כאשר במקרים מסויימים תמכה פולין בהחלטות אנטי-ישראליות באיחוד האירופי.

מסע ההרס של לפיד לא ידע גבולות (תרתיי משמע) ואחרי שהשגריר הישראלי בשבדיה החרים את מפלגת "השבדים הדמוקרטים" בטענה שמדובר במפלגה עם שורשים אנטישמים, והצליח לעצבן את המפלגה, שלימים תזכה בבחירות במקום השני כמפלגה הגדולה ביותר בגוש הימין ובתמיכתה הושבע, רק השבוע, אולף קריסטרסון לראש ממשלת שבדיה הצליח לפיד להרגיז גם את הסינים, עם הצטרפות ישראל לגינוי באו"ם את סין, ובכך לשבור מדיניות נייטרלית מסורתית של ישראל ביחס למעצמות, ולקינוח לעצבן את האמירתים עם הכוונה לבטל את העסקה עם קצא"א, שהייתה חלק מהסכמי אברהם. ואם בהסכמי אברהם עסקינן אז כזכור עוד בעת החתימה על ההסכמים, בבית הלבן, דובר היה על רשימה של לפחות עוד 4-5 מדינות, שעומדות בתור להצטרף להסכמים עם ישראל. השם החם ב"בורסה" היה עומאן, אולם לשר החוץ העומאני נדרשה שיחת טלפון אחת עם מקבילו הישראלי כדי להבין שאין עם מי לעשות עסקים, ולהצהיר שאין בכוונתם להצטרף להסכם ולכונן יחסים דיפלומטים עם ישראל. לא בכדי אחרי שנה של 4 הסכמי שלום נרשמה רגיעה, לא לאמר נסיגה משמעותית, בהתלהבות של העולם הערבי מישראל ובמוטיבציה שלהם לכונן עם ישראל יחסים דיפלומטיים מלאים. למרבה האירוניה לפיד, שנהנה יותר מכולם מפירות השלום שהביא נתניהו הוא גם האחראי העיקרי לבלימת התהליך עם מדינות נוספות.

על המשבר החמור עם רוסיה קצרה המקלדת מלהכיל את גודל המחדל, שלכשעצמו ראוי למאמר נפרד, אולם חוסר תבונתו ורופסותו של לפיד אל מול ארצות הברית והאיחוד האירופי הם אלו שדחפו את פוטין אל זרועותיהם של אבו מאזן והאייתולות מאיראן. לפני כשבוע פורסם שאבו מאזן פגש את פוטין וזכה לתמיכה בלתי מסתייגת של רוסיה בפלשטינים ולפני מספר ימים פורסם על עסקת רכישה של טילים בליסטיים על ידי רוסיה מלא אחרת מאשר איראן, כל זאת בשעה שצה"ל כבר תקופה ארוכה לא תוקף בסוריה, שכזכור נשלטת בפועל יל ידי רוסיה.

אי אפשר להזכיר את סרותו של לפיד למרותם של הגלובליסטים בארצות הברית ואירופה מבלי לציין את אחד המחדלים הגדולים ביותר בתולדות הדיפלומטיה הישראלית - הסכם הגז עם לבנון. אניח בצד את הרמיסה של לפיד את הדמוקרטיה הישראלית והפיכתה של ישראל, דה-פאקטו, למדינה טוטליטרית בלי הפרדת רשויות ומנגנוני ביקורת ופיקוח על הרשות המבצעת ואניח גם בצד את הגנרליזציה של השיח - מעולם, מאז שלטונו של פרנצ'סקו ספורצה ועד ימינו אנו לא נראה בעת המודרנית הסכם כל כך חד צדדי וכל כך רופס של צד עם יתרון צבאי, כלכלי ומדיני ברור ומובהק כל כך כמו ההסכם אותו הביא לפיד אל מול חיזבאללה. הטיעון שישראל "שמרה על האינטרסים הביטחוניים שלה" מעיד על הרופסות של לפיד וממשלתו והוא כהודאה באשמה שממשלת ישראל, הלכה למעשה, תולה את האינטרסים הביטחוניים שלה בתשלום "פרוטקשן" לארגון טרור ולא בעצמה הצבאית ויכולת ההרתעה של צה"ל ולראייה ימים ספורים מאישור ההסכם בממשלה כבר התלוננה ממשלת לבנון על שלוש הפרות של ישראל את ההסכם וחדירה ל"מים הטריטוריאלים של לבנון מול ראש הנקרה", קרי - המים הטריטוריאלים של ישראל שלפיד נתן ללבנון בניגוד לחוק יסוד: משאל עם. מי שמנסה לטעון שלחיזבאללה אין שום קשר או השפעה על ממשלת לבנון פשוט מאוד טועה ומטעה. נשיא לבנון, מישל עוואן, משתייך לברית פוליטית פרו-סורית בשם "ברית ה 8 במרץ" ביחד עם ארגונו של נסראללה. לא זו אף זו לחיזבאללה ישנם שני שרים בקבינט הלבנוני בנוסף לשלושה שרים נוספים מארגון אמל. ממשלת לבנון לא יכולה להעביר שום החלטה, לרבות הסכם עם ישראל, בלי הסכמתו של חיזבאללה.

היבט נוסף, לא פחות ממחריד, על הסכם הגז עם לבנון הוא העובדה שמדינת ישראל, הלכה למעשה ובתנועה סיבובית, ממירה את הגז של הישראלים בנשק להשמדה המונית נגדם, שכן החברה שלה זכויות החיפוש והקדיחה, במאגר שנמסר ללבנון, היא חברת "טוטאל" הצרפתית, שכחמישים אחוז מבעלות החברה נמצאים בידי ממשלת צרפת, דבר שיכול להסביר את הביקורים הדחופים והחשאיים של לפיד בפריז, ב 16 החודשים האחרונים. בשנת 2017 אותה חברת "טוטאל" חתמה על הסכם ל 20 שנה עם איראן להשקעה בשוק האנרגיה האיראני בשווי של כ 5 מליארד דולר. "טוטאל" עוד לפני הסנקציות על איראן הייתה מהמשקיעות הגדולות ביותר במדינה והיא מנהלת עם משטר האייתולות קשרי מסחר ענפים. אז חברת טוטאל תרוויח מיליארדים מהגז שלפיד נתן לחיזבאללה, ואת אותם מיליארדים היא תעביר לאיראן כדי שתמשיך לפתח נשק להשמדה המונית ולאיים להשמיד את ישראל.

על כל אחד מהמחדלים הללו ראוי להקים ועדת חקירה אבל התמונה, שמתקבלת ממבט-על על 16 החודשים בהם מכהן לפיד כשר חוץ, וביתר שאת בארבעת החודשים בהם הוא מכהן גם כראש ממשלת מעבר, מעלה תהיות וחששות רבות לגבי כשירותו של לפיד לשמש בתפקיד בעל השפעה מכרעת עבור עתיד המדינה, בדרג מקבלי ההחלטות, ואין סמלי יותר מזה, שגם ברגעיה האחרונים של הממשלה, זוכה לפיד לעוד "מהלומה" דיפלומטית בדמות החזרה של ממשלת אוסטרליה בהכרה בירושלים כבירת ישראל, כי על מי ועל מה נלין אם ב 16 החודשים האחרונים ראש ממשלת ישראל בעצמו הוציא את מעונו הרשמי מירושלים?